<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"א</h1>
<h2>דף עא.</h2>
והשוחט בשבת וביוה"כ אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ואוקי בשוגג כר"י דאמר בשוגג יאכל למ"ש במזיד יאכל לאחרים ולא לו. רב חנן בר אמי כי מורי רב דריש כר"מ כי דריש בפירקא דריש כר"י משום ע"ה ש"מ לית הלכתא כר"י הסנדלר אלא כר"י. ומסתברא האי דמורי כר"מ דסתם מתניתין כר"מ במעשרות [תרומות פ"ב מ"ג] דתנן המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל וסתם מתניתין ומחלוקת דברייתא הלכה כסתם מיהו כי דריש בפירקא דריש כר"י. ורבינו אלפסי [שבת ל"ח ע"א] ותשובת הגאון דאייתי ראיה מרב אחא ורבינא דפליגו במעשה שבת וקי"ל כדברי המקיל ומעשה שבת דרבנן ליתא, דא"כ היכא מקשה ולמ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי והא ר"י הסנדלר מעשה שבת דאורייתא ס"ל וכי פליגו אליבא דר"י הסנדלר פליגו, ומסת' דאליבא דד"ה פליגו דמ"ד מעשה שבת דאורייתא דכתיב כי קדש היא לכם אלא לר"י (מחללין אמרת) [למחללין איתמר] ולא לאחרים כדכתיב בסיפא דקרא כל העושה בו מלאכה ור"מ נמי דריש ושמרתם את השבת כי קודש היא בשבת היא קודש ולא בחול והאי דפריש טעמא דר"י [הסנדלר] ולא פריש טעמא דר"מ ור"י משמע דשנוייא דשני ס"ל כר"י הסנדלר ואיצטריך ליה טעמא דר' יוחנן למוכח שחיטה שאינה ראוייה ומעשה שבת דאורייתא דאי דרבנן שחיטה ראוייה היא. וכיון דדריש רב בפירקא דריש כר"י משום ע"ה הלכה כר"י. אבל בירושלמי [תרומות פ"ב ה"ג] גרסינן לישנא אחרינא שמואל כר"י הסנדלר רב כי הוה מורי בחבורתא מורי כר"מ וכד הוה דריש בציבורא מורי כר"י הסנדלר. אמר ר' שמואל בר ביסנא בר' יוסי בנו של ריב"ב הוה לן דתני ר' ישמעאל בנו של ריב"ב כ"ד [ש]חייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ועשאן בין בשוגג בין במזיד אסור ומשמע דהירושלמי ס"ל הלכה כר"י הסנדלר. וכ"כ רבינו שרירא ע"כ ל"פ רב אחא ורבינא אלא דמר סבר דאורייתא ומ"ס דרבנן, אבל תרווייהו ס"ל דאסור הלכך הלכה כר"י הסנדלר וכ"פ רבינו הגאון ז"ל. ואי לא דמסתפינא מרבוותא הוה גרסינן בגמרא דילן כי דריש בפירקא דריש כר"י הסנדלר. ור' יהודא (טעמא) [טעותא] היא בספרא, כי היכא דאמינא בההיא דכתיב בפרק במה מדליקין [שבת ל"ב ע"א] הלכות הקודש (כרומה) [תרומות] ומעשרות והקדש הן הן גופי תורה ונמסרו כו' שהיא טעות בספרים ולישנא דבני מערבא [שבת פ"ב ה"ז] הכי אי' הלכות הקודש וחטאת והכשרות הן הן גופי תורה ונמסרו לע"ה הלכות הקודש דתניא אם אמר הפרשתי לתוכו רביעית קודש נאמן חטאת דתנן הכל נאמנין על החטאת הכשרות דתניא ועל כולם ע"ה נאמן לומר טהורים הן והא [מתני'] בפ' מכשירין [פ"ו מ"ג] ובגמרא דילן [עי' בירושלמי דמאי פ"ב ה"ג] תניא נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו. וטעו הסופרים בין הכשרות ומעשרות ובהאי נוסחא נמי טעו והלכך הלכה כר"י הסנדלר לגי' הירושלמי ולגי' דילן כר"י, וחזינן מאן דפסק בשוגג כר"י ובמזיד כר"י הסנדלר משום דרב אחא ורבינא אליבא דר"י הסנדלר וליתא ואנן כותבין מאי דס"ל. מה שכתבתי למעלה דרב אלפסי פי' כר"י הסנדלר נראה כי ט"ס הוא דהא וודאי בפ' כירה כר"י פסק, והדין עמו דבתר דקי"ל דרב אחא ורבינא הלכה כדברי המקיל דפלוגתא דר"מ ור"י הסנדלר ור"י בשל סופרים וקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המקיל ור"י הסנדלר ליתא וכר"מ לא פסק דר"מ ור"י הלכה כר"י אפי' בברייתא כדמוכח בפ' אעפ"י [כתובות ס' ע"ב]. ואע"ג דרב מורי להו לתלמודא כר"מ ואשכחן סתמא דמעשרות כוותיה ליכא למיסמך עלייהו דהתם בפ' מי שהוציאוהו [עירובין מ"ו ע"א] ל"ל האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י מאי אמרת הך סתמא דמעשרות הא אשכחן סתמא אחרינא בהשוחט בשבת אליבא דר"י ואפי' (לר' כדקאמר) [לרב קאמר] התם ונסבין חברייא למימר דר"י היא וההיא דר' חייא בר אבא בפ' כירה דדריש כר"מ אימר דלא שמיע ליה דיוקא דסתמא דחולין למימר ר"י היא. ועוד בעירובין דאיהו נמי לא ס"ל האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י אלא מטין ס"ל. ובפי' הגאונים הפרש בין הלכה למטין ונראין ור"י בן מגש [אייתי] לפירושם בפ' יש נוחלין [ב"ב קכ"ד ע"ב] מעתה קורין טעות על הרב ונתבררו במה (שביררו) [אוצ"ל שביררנו].
ובשבת וביוה"כ אסורין באכילה ביומא ולמ"ש בכ"ש ומ"ש ר"ת דאפי' מבשל ל"ב בכ"ש והיכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר ליתא והבאתי לי ראיה מהא דגרסינן בפ"ק דשבת [י"ח ע"ב] לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמסין כו' ואם עשו כן למו"ש אסורים בכדי שיעשו והכא ליכא איסור אלא גזרה שמא יחתה בגחלים, הלכך אתו ליה [בק"ו] איסורא בדבשיל דאורייתא בעי' בכדי שיעשו, כר' יעקב מדנקט ר"פ [ביצה כ"ד ע"ב] בכ"ש ברישא ביש מאותו המין במחובר לקרקע דאי איתא דבעי' בכ"ש בסיפא הול"ל למיתני והא דתנן במכשירין [פ"ב מ"ו] מצא בה ירק למכר אם רוב א"י לוקח מיד אם רוב ישראל ימתין עד כדי שיצא ממקום קרוב התם נמי איסורא דאורייתא הוא באיסור תלישה והבאה מר"ה והוצאה מרה"י לר"ה ולפי דפירש רבינו אלפסי [שבת קנ"א ע"א] גבי חלילי אא"כ שהה במ"ש שיעור שיבואו ממקום קרוב משום ה"ט נמי איתא אלא דרש"י פירש [וכו'] וחיישינן לקולא.
